המסע לשמפו זנב הסוס

כמו מרבית בני האדם, לא נולדתי עם בקבוק שמפו ביד. בנעוריי, השתמשתי כמו פשוטי העם בנקה 7. כשהייתי עם שירין, עברתי בהשפעתה לשמפו כיף. מדובר בשמפואים בינוניים שמתאימים במקרה הטוב לעיירות פיתוח, אבל בזכות הגנטיקה המדהימה - השיער שלי נראה גם אז בסדר.
בשלב הבא אימצתי את השמפו של וידאל ששון. בניגוד לטעות פופולארית, מר ששון איננו בן למנהל חשבונות עיראקי מרמת גן אלא דווקא בעל דרכון בריטי יוקרתי. תרומתו לעולם השיער שנויה במחלוקת: מצד אחד, הוא המציא את תספורת ה- pixie ואת תסרוקת פארה פוסט, אבל מצד שני הוא שיווק באגרסיביות מוס עתיר אירוסול שגרם לחור באוזון ואולי יביא לקץ היקום. ברם, מה שהציק לי היתה העובדה שב-1948 התנדב ששון לקחת חלק פעיל בנאכבה. אמנם אני מנסה להפריד בין שיער לפוליטיקה, אך זה לא קל כשמדובר בשואת העם הפלסתינאי. בקיצור - חיפשתי תחליף. בזכות נבסל בת זוגי האהובה הכרתי את שמפו זנב הסוס. כאן צריך שוב לתקן טעות פופולארית ולהבהיר שלא מדובר בזנב של סוס אלא בשיח קטן בשם ( Equisetum sylvaticum) שגדל ביערות של אירופה הקלאסית. כמו הרבה דברים טובים, אין להשיג אותו בישראל, ואולי גם לכן השיער הישראלי נראה כמו שהוא נראה.