המשפט

22 במרץ 2015 הוא התאריך שבו אמירה בוזגלו ושידורי קשת הרסו את חיי. זה התחיל כמו יום רגיל. התארחה אצלי חברה מאוסטריה והבטחתי לקחת אותה לטיול בקיסריה (היא התעניינה בהתבוללות בעולם העתיק). בדרך - אמרתי לה - נעבור לכמה דקות באולפני הרצליה, כי אני צריך להצטלם לתוכנית הבוקר של קשת - ערוץ 12 היום וערוץ 2 אז. הייתי כבר אז פרופסור סלב, והתראיינתי לא מעט כפרשן. הפאנל הפעם היה צריך לעסוק בענייני הבחירות (ביבי לקח כרגיל) והקשר בין מוצא עדתי להצבעה לימין. בצילומים אמרתי שעדות המזרח מצביעות ליכוד ושאילו לא היו מעלים אותן לישראל בשנות ה-50, ביבי היה נשאר מוכר רהיטים. זו האמת הסטטיסטית, בין אם היא מוצאת חן בעינינו ובין אם לאו. התגובה של בוזגלו, סלבית בפני עצמה שהשתתפה בדיון על תקן מרוקאית, היתה לומר שאין הבדל ביני לבין היטלר. מנחי התוכנית - יואב לימור וגלית גוטמן - במקום לנזוף בבוזגלו - דרשו שאתנצל בפניה על שהעזתי להטיל ספק בצורך להעלות לישראל את יהודי מרוקו. כשסירבתי להתנצל הם זרקו אותי ואת חברתי האוסטרית מהאולפן בבושת פנים ובליווי אנשי ביטחון (האוסטרית נכנסה לטראומה שנגמרה באשפוז - אבל זה סיפור אחר). למחרת, קשת המשיכו למצוץ את דמי בתוכנית מיוחדת שהוקדשה ל"פרשת חצרוני" - מבלי שנתנו לי אפילו את זכות התגובה. גם ארץ נהדרת לא ויתרו על ההזדמנות ללעוג לי.
ברגע אחד הפכתי מסתם סלב לאיש הכי שנוא במדינה. קשת הרסו לי את החיים, והחריבו קריירה משגשגת באקדמיה ובמדיה בשביל לסחוט עוד קצת רייטינג.
כמו ישראלים רבים - מבני ברק ועד אום אל פחם - אני מחזיק בהשקפת עולם אנטי-ציונית. אני בעד "מדינת כל אזרחיה" ומתנגד לחוק השבות הגזעני שמפלה לרעה את מי שאין לו סבתא יהודיה. זה לא הופך אותי לנאצי; בטח לא להיטלר.
לאחר שכל הנסיונות ליישב את ההדורים כשלו, וקשת סירבו להכיר באחריותם לעוול שנגרם לי ולפצות אותי על הפגיעה בשמי הטוב והרס הקריירה, לא נותרה לי ברירה אלא לתבוע אותם. ביום ראשון הקרוב, 21/6/2020 בשעה 12:00, יתחיל משפט הדיבה שלי מול קשת ואמירה בוזגלו בבית משפט השלום בתל- אביב - רחוב ויצמן 1. הכניסה חופשית. אין הגבלת גיל. יש קפיטריה במחירים מפוקחים, אבל אין אלכוהול. יהיה מעניין.